השדיים שלי מעולם לא הגדירו אותי כאישה, בטח לא כאישה סקסית.
מעולם לא‼
זו תמיד הייתה התחושה הפנימית שלי, הזיק בעיניים בעקבות ההבנה שלי את איך שאני נראית טוב ויפה בעיני עצמי. הערפול בבטן כשאני אוהבת את מה שאני רואה וחווה.
כי כשאנחנו אוהבים את עצמינו, את מה שאנחנו לובשים, עונדים ונועלים, כשאנחנו אוהבים את הריח שלנו, כשאנחנו קורנים החוצה את הקולות שלנו, אנחנו הופכים להיות מוסיקה של ריקוד אירוטי.
לפני כמה ימים יצאתי מהשמורה המגוננת של בית החולים ומתחילה להתרגל למראה מעט אחר, לתחושות גוף שונות.
מה שהכי משמח אותי שאני עושה את זה באהבה, בשמחה פנימית.
אני מביטה בעצמי במראה ואני רואה אישה.
אני רואה דרך
אני רואה אהבה
אני רואה חשקים
אני רואה תבונה
אני רואה אותי מעוטרת בצלקות שעשו אותי עוד יותר אני, שגרמו לי למתוח כתפיים לאחור ולומר בענווה, אני אוהבת את מי שאני.
אני רואה אותי שמנסה ללמוד ולהבין הכי טוב שאני יכולה, מהו הקול והתשוקה שבי שיגרמו לי לחיות יום יום בשמחה ובבריאות.
