שואלים אותי, "מה את מרגישה בימים הללו אחרי הטיפולים?" אני לא באמת יכולה להסביר מה אני מרגישה. אבל הנה אני מנסה :) היום (יום שני) הזה הוא יום קצת חלש. אני ללא אודם, הלק כבר צריך להתפנות מהאצבעות שלי.
אולי יש כאן רעשים שיפריעו לכם לשמוע אותי, אבל נעים לי בחוץ, יש כאן אוויר לנשימה לעוד כמה דקות לפני שהשמש תגרש אותו, אז תסתדרו 😛
כל חומר יש לו את התופעות שלו וכל חומר משפיע אחרת על הגוף.
במקרה שלי, הפעם החומר שאני מקבלת מאד משפיע על הבטן, מערכת העיכול.
וככה קורה שאני נאבקת עם כאבי בטן למינהן.
יום ראשון בלילה היה לילה שהצלחתי להדאיג את בן זוגי, מה שלא קורה הרבה.
אני לא הייתי מודאגת. זכרתי מפעם שעברה שזה יעבור.
ועדיין הסתובבתי קצת כמו לביאה לכודה בתוך הגוף שלה.
אז למרות לילה כמעט ללא שינה ידעתי שצעידה, גם קצרה, תשיב את נפשי. לא ויתרתי, קמנו, יצאנו לסיבוב יותר קצר, כזה עם פחות שמש כי המפגש של השמש עם העור בזמן הטיפולים דורש משנה זהירות. יכולים להיווצר כתמים על העור, אז אני משתדלת להישמר.
חזרנו הבייתה, נמרחתי קצר על המיטה למנוחונת ואז מקלחת, טוסט עם גבינה צהובה וירקות כדי להכניס לעצמי קצת שומנים ואנרגיות מרעננות.
אלו הם חיי כרגע :) ואם יש משהו שנותן לי קצת אנרגיה על הבוקר זה הדברים הקטנים הללו :)
כוס קפה שהכנתי לי, טוסט עם ריבה. לחם אני לא מצליחה לאכול, רק טוסט מלא דגנים טובים :)
אולי אני מעמיסה עליכם שטויות וזה פחות מעניין לכם אבל זה הכייף שלי.
הימים הללו - בסכה הכל טוב - אני בדרך הנכונה, אני עושה את מה שנראה לי הכי נכון לעשות, ואני מתמודדת עם זה בדרך שאני יודעת להתמודד עם זה.
אני חושבת שזה נכון גם להראות את ההתמודדויות הללו.
מה שאני עושה זה מחפשת לעצמי את נקודות הכייף ופינות השמחה, כמו לדבר אתכם, לצלם את עצמי בוידיאו.
לא, אני לא זקוקה לרחמים :), אתם רואים שלא.
יש עליות וירידות תלולות, והדקות האלה שלצאת החוצה ולצעוד, לשבת כאן מול המצלמה הן דקות של חסד בשבילי, כייף ואנרגיה עבורי.
אני משתפת אתכם.ן בעוד יום בחיי, יום שיעבור ומחר יהיה יותר טוב.
השבוע שאחרי הכימו הוא לא פשוט ואז שבועיים בהם אני חוזרת לעצמי לגמרי.
ואז שוב, ואחר כך זה נגמר ואני אחזור לחיים שלי ונראה מה אני אעשה איתם❗
אני כבר מחכה.
ובנתיים, לי כייף אתכם
💙🙏🏻♥
