הנאה. כן הנאה באלף
היא לגמרי מוטיבציה. שלי בוודאות.
כי כשאנחנו נהנים, אנחנו עושים דברים בהתרגשות.
תשוקות מרפאות זה מוטו שלי מזה הרבה זמן ובזמן האחרון קצת התעופף לו.
לא כל כך מוצאת את התשוקה שלי.
ואז אני נזכרת שהתשוקה שלי היא המוטיבציה שלי.
והמוטיבציה היא ההנאה שלי לעשות דברים, לא משנה לאן הם מגיעים ואיך הם מגיעים.
זו הסיבה שיש לי אתר, בזכות זה יש לי ספר שכתבתי.
בגלל זה אני מציירת על עץ, לפעמים.
מהסיבה הזו אני עובדת בחנות לנשים מתמודדות ומחלימות מסרטן השד. אני שם כי אני נהנית להיות שם. אני נהנית לתת ולשתף במסע האישי שלי, בשבילי 🥰
אנחנו בסכה יצורים די אגואיסטים אבל, כשטוב לנו עם מה שאנחנו עושים בשבילינו, אנחנו עושים גם בשביל אחרים מבלי להרגיש בכלל.
אגואיזם הוא לא דבר שלילי במיוחד כשהוא לא נעשה כדי להאדיר את האגו, אלא פשוט כדי לעשות לנו נעים וטוב בחיים שלנו עכשיו.
אני בת 59, לא ממש מצליחה להביא את העשייה בהנאה שלי לעלית המדרגה הבאה שגם תאפשר לי להתפרנס יפה מכל העשייה המהנה שלי. אבל, אני מרגישה שאני חייבת לחזור אל עצמי, אל הבסיס של מי אני. להישאר בתשוקה שלי, בהנעה הפנימית שלי.
וזה מה שאני עושה בזמן האחרון.
עבורי זה ממש מקביל לאימוני הכושר שאני עושה.
אימוני ה core, הבטן, הכוח, הקרדיו. אני נהנית מלעשות אותם ומהאנרגיה הייחודית שיש לי בגוף ובנשמה בזכותם.
אני עושה מה שאני נהנית לעשות.
לכן מאתגר לי לשווק ולמכור את הספר שלי. #מוותקטן
לדבר עליו אין לי שום בעיה, אני יכולה לספר אותו, אני יכולה להקריא אותו גם.
הלוואי ואצליח להקליט או להקריא אותו. אני חושבת שהספר הזה, בהקראה, הוא עוד רובד של חוויה בפני עצמו.
עושה לי סיכום, כי המתפזרת מכפר אזרת זו אני 😋.
אני סוף כל סוף, באמת מתוך מקום נמוך מאד שהייתי, ואמירה אחת חכמה ומטלטלת של אליה אלון, אני סוף כל סוף מבינה, עמוקות, שאני צריכה ליהנות ממה שאני עושה, מייצרת, יוצרת.
גם כשמדובר בשטיפה כלים, בישול, כביסה ואפיה.
ואם אני לא נהנית אני לא עושה.
כי שאני לא נהנית אין בי מוטיבציה.
ובשבילי מוטיבציה שווה הנאה.
ומה המוטיבציה שלכם.ן❓