חזיה, ההיית או חלמתי חלום❓


ברחובות ברצלונה, רוב הנשים מסתובבות בחופש גדול.

חופש במלא מובן המילה. שום דבר לא מוחזק, גם לא השדיים.

רואים את בהליכה שלהן, בדרך בה הן מדברות, מחייכות.

חזיה היא אקססוריז כאן, לא יותר.

רובן מעדיפות אקסוסריז אחר והולכות ללא.

וזה מראה יפה.

לא הציצים הזזים או שלא, אלא החופש בו הן הולכות.

כשאני מסתובבת בעיר הזו, שום אסימטריה לא קופצת אל מול עיני, אני לא חושבת על איך אראה בבגד זה או אחר עם הפטמה שעזבה אותי והלכה עם אחר .

הצלקות שמזמן התיידדתי איתן, הופכות לאקססורי ייחודי.

אני לא רואה מה יש ומה חסר, אני רואה חופש!

אני מתבוננת באלפי הנשים, ללא הבדל גיל וצבע, שמסתובבות בחום הפסיכי, בימים האחרונים, שכאן, ותוהה לעצמי;

מי החליט שנשים צריכות חזיות❓

מי החליט שאת השדיים שלנו צריך לארוז בצורה שתהיה נעימה ויפה למסתכל מבחוץ❓

שהתזוזה שלהם מפריעה לנו בהליכה או בכמעט בכל פעילות' למעט הפעילויות בהן הערום נחוץ/ על שום מה ולמה אישה צריכה חזיה❓

למה אנחנו גדלות אל תוך ההבנה שלהסתובב עם בגד ללא כלום מתחת זה לא נכון, לא יפה ובטח לא מקובל?

למה?

אנחנו מחונכות שזה יפריע לנו, אבל האם זה באמת לא נעים ונוח לנו ללכת בלי?

ועזבו נעים ונוח, זה גם יפה יותר ככה.

לא כל השדיים עומדים באותה צורה ודרך והמגוון יפיפיה ומרגש.

למה אנחנו הולכות עם חזיות כשרובינו מגיעות הבייתה והדבר הראשון שאנחנו עושות, זה להוריד אותה.

למה?

חזיות צריכות להיות חלק מחופש הבחירה שלנו.

של כל אישה מול עצמה.

נשים כל כך יפות כשהן חופשיות, וזה לא משנה בנות כמה הן.

10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול