רק אתמול נותחתי - זה היה יום מלא אדרנלין, יום מלא שמחה ואהבה. שמחתי שהקשבתי לעצמי ושמתי את הפוסטים במילים החשובות לי, בזמן ובמקום שהיו נכונים לי כדי להעביר את הלב שלי ולקבל מנה טובה וגדולה של אנרגיה טובה ומחוייכת. וכה הרבה אהבה ועטיפה קיבלתי ! נכנסתי לניתוח כשכל הצוות מחייך ורגוע וכך גם אני. לחץ הדם עלה מעט - כי התרגשתי כמו נערה צעירה שהולכת לדייט בפעם הראשונה. בכל זאת פרדה מהשד שלי. רגע לפני שנכנסתי לחדר הניתוח, ליטפתי, דיברתי, הודיתי. נפרדתי ממנו באהבה והשלמה, רואה את עצמי ממשיכה בלעדיו בריאה, נשית, סקסית ושמחה.
כך, עם לב מלא מלא שטתי אל תוך עולם החלומות הנעימים והתעוררתי, כעבור כמה שעות, עם חיוך. "למה את מחייכת?" שאל הצוות. "חלמתי חלומות משעשעים." שפתי מלמלו ונרדמתי שוב.
אני מציצה לעבר העור שהשאירו למילוי בהמשך ורואה את עצמי מקשטת את השד שיצמח כאן, בקעקוע יחודי לו. רואה את עצמי מחלימה בקצב נכון לי. בשלווה בשמחה, צומחת ומכוונת את מיתרי הקול שלי כדי לשמוע אותו ללא זיופים :). ואז נשמע לו צליל סקסופון מלמטה, כלי הנגינה של חיי, אהבה לא פתורה שלי. מוזיקה מרגיעה, אהובה לוקחת אותי אל זכרונותי לרומן שלי עם הסקסופון. מזה זמן אני רוצה לחזור ולנגן בו, להפיח רוח לתוכו שתוציא צלילים שמנפחים את ליבי בשמחה. האם לא הגיע הזמן לעשות זאת? למה אני מתמהמהת? גם אל התספורת הקצוצה כמהתי מזמן ואין לי מושג מה עצר אותי. לְמה אני מחכה? מה עוד לא הבנתי? ממה אני עוד חוששת? איזו גדר עוד לא נרמסה? איזה שער עוד לא נפתח בי ובפני? אנחנו כאן כדי ללמוד ולחיות. הסקסופון ממשיך לנגן, אליו מצטרפים תופים ועוד כלי נשיפה שקטים. אני עוצמת את עיני והמילים נכתבות מאליהן.
אני רוצה לאהוב ולנוח לכתוב ולאהוב לשמוח ולנגן להשמיע את קול השמחה והאהבה בצליל גדול. את מתק התשוקה. את מנגינתה של המיניות, עמוד שדרה של חיינו. לשחרר אותה ממוסכמות ומחויבויות, לאפשר לה להתנגן בנו בכל דרך שנבחר. הסקסופון ממשיך לנגן -
ואני מתחילה לרקוד אותו, לאט ובזהירות הגוף שלי מתנועע לכיוון החלון. משאיר את כאב הגוף סמוי מהלב.
מול החלון בקומה ה 12 של בנין אריסון , איכילוב, אני זָעה לקולו העמוק של הסקסופון, נהנית לי ממוזיקה שעושה לי מועדון ג'אז בגוף.