אני אגואיסטית!
אני שמה את עצמי כאן, כמפה פרוסה על שולחן ליל הסדר ומבקשת שיאהבו אותי.
אני לא מתייעצת, אני קודםקול כותבת. :)
אח"כ מחליטה אם לשתף או לא.
השיתוף הוא דרך עבורי.
הוא השטיח האדום בו אני צועדת, לבושה יותר או פחות. חלק יאהבו אותי וחלק לא אבל אני, אתמלא מאלה שרואים את הצעדים שלי ואת מה שאני לא לובשת.
כשאגיע לקצה, אנטוף אהבה
ומה צריך יותר מזה הגוף שלי?
מה צריך יותר מזה הלב שלי?
ביחד הם הפעימות שגורמות לי להתחזק.
השיתוף הוא דרך עבורי. הוא השטיח האדום בו אני צועדת, לבושה יותר או פחות. היא מגייסת את כל חיילי הגוף לטובתה ולטובתו וכך ביחד, ההחלמה מנותבת בקצב הנכון ואני יכולה להיות קשובה ושלווה כי ילידת אביב שכמותי יודעת שגם ללבלוב ולפריחה צריך לתת את הזמן שלהם.
אהבה היא ענין מתגמל מאד. אני יודעת שיש אהבות שכשהן מסתיימות כואב לנו, אני גם יודעת שיש אנשים שבוחרים לכאוב את האהבה שלהם, עבורי לבחור לאהוב זה ענין ממלא ומגדיל לב ומבט על החיים והדרכים לחיות אותם.
אז כמו שהתחלתי את הפוסט, אני נותנת אהבה מהמקום שלי, מהצורך והדרך שלי לחיות ולהיות.
וכמה משמח אותי שרבים מכם מצטרפים לאהבה הזו.
תודה על הדרך שאתם עושים איתי
מאחלת לכם שתקשיבו לקול הפנימי שלכם זה שמוביל לחירות הנפש, הקול שיגרום לכם לאהוב אתכם ותלכו בעקבותיו.
מה זאת אהבה?
