אני אדם אוהב ומפרגן, מידי פעם אני בודקת עם עצמי, מאיפה מגיע הפרגון שלי?
האם הוא אחד בלב ואחד בפה?
לרוב הוא יהיה פרגון שבא מהלב, כי כשהוא לא, גם המפוּרגנת תרגיש בכך.
הפרגון שלי לא חייב להיות לגופו של עניין אלא, לגופה של האישה ולעתים הפוך,
כל מה שאני צריכה זה להיות שלמה עם זה!!
אני מאלה שמאמינות שיש מקום לכולנו בעולם הזה, לכל אחד ואחת עם הדעות, המחשבות, הרגשות, העשייה והנתינה שלהם.
לכל אחת מאיתנו יש את החותם האישי שלה. התבלינים הייחודיים לה, גם אם התבשיל הוא אותו תבשיל, אותו שם, אותו מקור, יתכן שאפילו נלמד מאותו אדם עדיין, כל אחת יוצקת את עצמה לתוכו. את האהבה שלה, את התבונה הפרטית שלה, את האנרגיות שלה, את עבודת הידיים הפיזית והמטאפורית שלה.
אני מכינה את הגולש שאבי לימד אותי, ואת העוגיות שהייתי מכינה עם אימי והטעמים שיוצאים לי קרובים לטעמים שלה אך שונים בתכלית.
איך זה יתכן?
בן זוגי מכין את המרק התימני של אמא שלו ז"ל, ואת הפלפל ממולא אורז שלה וגם את הסחוג שלה.
במו עיני ראיתי אותו מכין הכל אחד לאחד איתה, עושה כדבריה מכין את האוכל בדיוק בדרכה והטעם של האוכל שהוא מכין הכי קרוב לטעם שלה, אבל, זו היד שלו והלב שלו שמבשלים ובהתאם לכך זה הטעם שלו.
כשמבקשים ממני מתכון של עוגה שאפיתי או תבשיל שהכנתי, אני נותנת באהבה, עם הטוויסטים שהוספתי. יודעת שכשאטעם את אותו מתכון מהידיים שקיבלו אותו אלמד עוד משהו על העוגה הזו ואולי על האדם שאפה אותה. בדיוק כך גם החיים שלנו ודרכינו.
הרבה פעמים יצוץ רעיון דומה אצל כמה א-נשים במקביל, זה אומר שמישהי צריכה לוותר?
לא. כי כל אחת תביא לרעיון ותבצע אותו בדרכה הייחודית.
ומעבר לכך כל אחת מאיתנו מפזרת אנרגיה שונה סביבה וסביב כל אחת יתאספו א-נשים עם אנרגיה דומה או מתאימה.
אני קוראת לזה חיבור - הקליק הזה שמרגישים כשנפגשים. והקליק הבא כשברור לנו שאכן הבחירה מגיעה ממרכז הגוף שלנו שמאגד את המוח, הלב והגוף שלנו.
אתן יודעות כמה מרחב פנימי נותן לנו הפִרגון לאחר\ת?
כמה משמח אותי לתת אהבה למישהי שרוצה להפיץ את המשהו הייחודי שלה לאחרים?
לפרגן בלב ופה שלמים ומלאים מרחיב לנו את הדרך שלנו. וגם מאפשר לנו לראות ולדעת שלכל אחד מאיתנו יש מקום, בכל מקום שנבחר.
ולקינוח - לפרגן עושה מתוק בלב, לך ולמפורגנים
תודה - קרן פלס ורמי קליינשטיין