תרגילי הפיזיותרפיה לידיים , למרבה הפלא, עוזרים לדמעות לעלות למעלה למעלה.
כל בוקר עוד ניקוי קטן....
המעברים הפנימיים שלי בין צחוק לבכי, בימים אלו, הם בהבזקים.
אפילו אני לא שמה לב שאני בעצם בוכה ולא צוחקת.
כמו מזג האוויר שבחוץ גם נפשי משנה צורה בין רגע לרגע.
רגע אחד אני רגועה ושלווה, יודעת שאצלח את התקופה הארוכה והקרובה, הכי טוב שאפשר, הכי טוב ונכון שאני יודעת. ברור לי שאלמד עוד תוך כדי הליכה בה.
וברגע השני חששות מבעבעות, טורפות חושים ומבלבלות את נפשי העייפה ממחשבות ותחושות, מטלטלות את גופי הדואב כבודקות את יכולותיו.
אך גם הוא, כנפשי מלאת החיים והשמחה, יודע שיכול הוא לעמוד במהלומות הניחתות עליו, חזק הוא ואוהב נפשי הוא.
גם גופי ילמד לצעוד בדרך שנפרסת למולנו, צעד אחר צעד, יום אחר יום, שבוע הנושק לשבוע שיבוא.
יחדיו נלמד להירגע, להתמסר.
לשחרר מחשבות ותחושות אל הלא נודע.
אל הברור אך המעורפל ביותר.
אל הביטחון בתוצאה וביציאה הבריאה והנכונה
אך לא אל הדרך המובילה לשם.
כל כך כך הרבה למידה מצפה לי בתקופה זו, והראשונה שבהם היא:
🎈שחרור פנימי והתמסרות מוחלטת לדרך הלא ידועה.
ואז
🎈סבלנות ואיפוק, לצד שחרור מוחלט של רגשות ליד אנשים תומכים ואוהבים.
🎈מסע ארוך אל תוך האי ודאות, לצד תחושת ביטחון באלה שצועדים איתי ולצִידִי בדרך.
🎈אהבה מלאה ושלמה לעצמי, לצד ההבנה וההפנמה שאין לי לפחד ולהירתע ממי שאני.
🎈מספיק טובה וחזקה לעצמי וגם בשבילו, עבור ילָדָי, חבֶרַי אהובַי ואוֹהֳבַי.
עלי לשנן זאת יום יום עד יהי חרוט בתוכי.
אך ורק כך אצליח לעמוד במשימות השנה הקרבה עלינו לטובה.
צלמות אהובות ונדיבות
אלינור הררי 💖
אורית בר אור💖