היום הטיפול הכימותראפי האחרון שלי אני מאד שמחה שהוא האחרון ובטח גם אתם, רק חשוב שתדעו שההתמודדות לא מסתיימת בתום הכימו. בעצם היא ממשיכה מעכשיו ועד סוף ימי הארוכים ☺
עלי קודם כל לעבור את השבוע של אחרי הכימו 😎 ובעוד כמה שבועות אולי אפילו חודשים, אעבור ניתוחון לסידור השדיים שלי 🤭
ואז להשאר במעקב צמוד ולהתמודד עם שאריות מתופעות הלווי שאת חלקנו מלוות לעד.
עם כל זאת אני מסיימת את החלק הפחות נעים של ההתמודדות וזה מאד משמח ואפילו מרגש כי עכשיו אני יכולה לעסוק בתשוקות שלי באין מפריע, בעיקר שאני לא אפריע לעצמי ☺
"מה שלומך? איך את מרגישה?"
שתיים, שלוש מילים המביעות עולם ומלואו כשהן נשאלות מתוך רצון אמיתי לדעת איך אני באמת מרגישה. והרבה מאד כאלה קיבלתי בתקופה האחרונה. 🙂
ממש כמה ימים אחרי הטיפול הכימותראפי השלישי ביקרתי אצל הרופאה האונקולוגית שלי. היא ביקשה להבין איך אני מרגישה. פרטתי לה כמה שיכולתי. זה חשוב להבנת פעולת החומרים עלי ועל הגוף שלי. ואז סיכמתי עם חיוך בעיניים "אני מרגישה שבר כלי מסמורטט," היא הביטה בי "אני חייבת להגיד לך שאת לא נראית כמו שאת מרגישה, את נראית טוב." "את נראית בסדר, את יפה ונראית טוב בכל זמן" - כך כל מי שרואה אותי, אומר לי. התמזל מזלי, או שלא 😎 אני נראית טוב גם כשאני מרגישה חרא.
ואולי אני נראית ככה כי בפנים עמוק אני מקבלת את הדרך שעלי לעבור ולרוב מחייכת אליה, מבפנים 😉🙃 זה לא פשוט לי, אני מתמסרת, אבל התחושות מאד לא נעימות, אין לי דרך להסביר, וגם אין באמת צורך להכנס לפרטים הקטנים. מקווה שלעולם לא תחוו את זה. החולשה, הכאבים, חוש הטעם שאיננו, הערפל הזה שנמצא סביבי ואני לא בטוחה שאני בתוכו. 🙂הרצון לקום, להעיף הכל הצידה ולהלחם כמו נמרה כדי להחזיר לעצמי כוחות.
הכל נמצא כאן בחבילה אחת ואני צריכה להחליט מה הכי נכון לאותו הרגע.
אני כותבת וכתבתי את הימים הללו, כדי לזכור אותם.
כדי לדעת שאני גם עוברת אותם בסוף 🥳אני גם כותבת אותם כדי שתבינו שאני חיה את החיים, יום ביומו, ולא מנסה להציג חיים שאינם שלי. חיים על הטוב והפחות טוב בהם אני שטה.
יש שמרגיש לי כאילו אני שוחה נגד הזרם השוצף ויש פעמים שאני מניחה לעצמי לצוף.
הנרקוד?! 😊💃