היפה והחיה

מה את רוצה, היא שואלת אותי, מה שם בפנים עמוק את מבקשת? כבר חשבתי שמשהו בי התקלקל החופש, השקט שבפנים, ההתרוקנות המבורכת שבהתמסרות נעלמו ולא יחזרו. לעצמי לא הצלחתי להתמסר בשבועות האחרונים. הפחד, החשש, אי הוודאות ארזו אותי כלכך טוב בתוכם שלרגע קט חשבתי שנוח ונעים לי בעוד עטיפה שאולצתי להתעטף כדי לעבור ימים ארוכים של הֲמְתנה. שם בין עצמות האגן נצנצה לה האנרגיה האחרת. אני פה. היא אומרת, לא נעלמתי תרקדי! בשבילך זהו ריקוד החיים. היא שמה לי מוסיקה ומבקשת תנשמי את החיים מעמוק שם למטה.  תתנועעי כך שכל הגוף ירגיש וייזכר.

ההתמסרות בשבילי היא ריקוד מטורף אולי קצת מכושף.

תשוקת החיה  תעלה במעלה הבטן אל הלב שיפעם קצת יותר מהר מפֶּרץ החיות שזורם אל תוכו  ימשיך אל החזה שיזדקר קדימה ויבקש את המגע החזק המכאיב שיעורר אותו יותר. יגרום לחיה לזנק אל מחוץ לאריזה. ישחרר דמעות חונקות גרון שוטפות את הפחד, החשש. אלו המאפשרות להתמסר אל האי וודאות באהבה וביטחון. החיה המשתחררת בתוכי, נוהמת וגונחת את הרצון והצורך  הכל כך מאופקים, החוששים,אל אוויר החדר מהדהדת לכל חלקי הגוף האחרים. מכף רגל במעלה הירכיים אל המפשעה שנפתחת בלי לבקש רשות. אל הישבן המקבל חיים משלו ומתרצה  אל עמוד השדרה שסופג את ההדהוד ומשחרר את הראש והגוף בזרמים חזקים כמו זרימת הנהר בהפשרת השלג. ולפתע אני מגלה שהם חזרו הרצון והצורך ליהנות מלהיות שלו ברגעים שהוא בוחר, בדרך שהוא בוחר. החבטה הראשונה מזכירה לגוף הבוער כמה נכון ללהוט כמה מחָייָה היא הבּערה הזו.

רוצה לרקוד את המחול המטורף הזה הדם שבי נסער

ההתמסרות בשבילי היא ריקוד מטורף אולי קצת מכושף. נישאת עם זרם הנהר האמיתי והעמוק שזורם בי נותנת את החופש והשקט שבפנים לו אני מייחלת וכשאני משחררת, מאפשרת  לעצמי להתמסר לאי וודאות, לחוסר סבלנות, לחששות אני מתמסרת גם לרצונות ולמאווים שלי למחשבות ולאהבה ששוכנת בתוכי.... וכשאני בתוכי שקטה ומשוחררת אני שלך, לכל מה שרק תייחל, לכל מה שיעשה לך נכון וטוב החיה שבי, החיה שאתה רוצה להוביל החיה שאתה רוצה שאהיה, החיה שבי שתוציא את החיה שבך ותיתן לך את השקט אותו אתה כלכך מבקש. וכשאני שלך, אני רוצה עוד והרבה.