משקל כבד על כתפי אי ודאות, המתנה מטריפים את חושי יום ועוד יום ממתינה
מתי הטלפון יצלצל ותגענה המילים הגואלות מייסורי ציפה בערפל, מרגיעות חרדות עולות.
אזני כמו נעשו רגישות לכל רחש אפי כמו מריח את אויר הצלילים. המית הרוח נושאת אלי כל לחש ועיני מקדימות ראות אדי המילים.
הרגישות המוטרפת שבתוכי זועקת לעזרה, מהיכן תגיע, תוהה. השקט, הדממה שעוטפת את עורי את חושי ודמי מטריפה.
מאין יבוא עזרי מאי שם בתוכי היכן היד והנפש הנכונים שיובילו אותי במבוכים
Comments