"אלוהים נתן לך במתנה...נתן לך דברים כלכך יפיםלהביא ילדיםלהאזין לשירים, לבחור צבעים..."
מתנגן באוזני עכשיו.האוזניות הכתומות יושבות נחמד על הקרקפת הריקה משיער שלימחכה לתוצאות בדיקות הדם.שעה שלמה וארבע אחיות, עד שמצאו וריד נחמד ופעיל.איה המתוקה, מחייכת צוחקת."כמה יפה לך כך, מתלבשת קוּלאת לא צריכה כובע, מתאים לך קרחת, את קולית."כשאני נכנסת לחדר 22 בקומה העשיריתבבניין אריסוןורואה את איה נעלם החשש, המתח מתפוגגוהחיוך על פני וזה שבליביגדֵל ומתרחב, ממלא את גופי באווירואנדורפיניי מצב הרוח עפים מעלה מעלה.נשים בלבן, נפשות טובות, גם את המקטרים מכילותמחייכות, מלטפות.ספירת הדם חוזרתואיה במבט אוהב ועצובלי אומרת:"תרומבוציטים ברצפההרופא בך לא ייתן לגעת."אני שואלת, "אולי? כל שאר הערכים מערכת החיסון במצב מצויןרק התאים הקטניםשל נהר הדם, אלו ששומריםעל זרימתו התקינהשלא יזרום מהר מידישלא יצור אבנים וסלעיםהחליטו שקשה להן."איה מלטפת במבטה"אל תהיי עצובה ומאוכזבת, החומרים עבודתם עושיםשם זה ניכר, בשִברי תאי הדם, האחראים על קרישת הדם."
שני האהובים יושבים לידי דוממים, מחבקים במבטם, בנוכחותם.
אני נוסעת הביתהקופסת הדמעות נפתחת, הן מציפות, אך אינן יוצאות.שני האהובים יושבים לידידוממים, מחבקים במבטם, בנוכחותם.הכאב שלי קשה להם.מאוכזבת מעצמי, על הקושי לקבל ולהכילאת מהמורות הדרך.בורחת אל מתחת לזרם המים החמים, מקום המפלט שלי.שם הדמעות מצליחות לזלוג מעטהראש והנפש משוחחים, מנסים להביןאת האישה הזו, שעדיין לא יודעת איפוק, סבלנות וקבלה.💕
Commentaires