השבוע האחרון, הימים האחרונים,למען האמת זה כבר התחיל אחרי הטיפול הראשון של הכימו, אני מבינה פתאום שזו התחושה. תחושה שקשה לי לתאר אותה. תשישות

בימים האחרונים אסור ללטף לי את הראש, כי ביד נשארות הרבה שערות, והקרקפת מעט כואבת. אנחנו מתנשקים והשערות החצופות רוצות להתערב

בתקופה הזו ההבדלים בתחושות בין יום אחד למשנהו גדולים מאד, ואני זקוקה לזכור את השמחות הקטנות שעוזרות לי בימים הנמוכים יותר, כמו למשל הספורט:

זה הסטורי שלי! והוא בראש ובראשונה נותן אנרגיה מטורפת עבורי ולפעמים גם מפזר את האנרגיה ואת האהבה שלי גם מעבר למסך הפרטי שלי :)

שבוע שלם שהייתי במקום שאני לא מכירה והנה אני מתאוששת, חוזרת לכוחות שלי. אני אוגרת כוחות, מאד קשובה למה אני יכולה ולא יכולה,

אהבה היא ענין מתגמל מאד. אני יודעת שיש אהבות שכשהן מסתיימות כואב לנו, אני גם יודעת שיש אנשים שבוחרים לכאוב את האהבה שלהם, עבורי לבחור לאהוב