חושך מואפל על האולם, רק כּרסומיי פופקורן ומשיכות משקה דרך קש צר נשמעות בדממה שיורדת על האולם כשהפרסומות הופכות לסרט. אני אוהבת ללכת...

"השנה היא שנת הסרטן שלי" היא אומרת לי, כולה אור, לוגמת מהמים ומסבירה לי שכבר בזמן שהתמודדה עם ההחלמה מהסרטן, ידעה מה תרצה לעשות ולהיות...

נכנסת לאולם ההמתנה הגדול, שהיום להפתעתי, כמעט ריק מאנשים, מעבירה את הכרטיס המצפצף שלי ומתיישבת, לא עוברות עשר דק "נעה גביש" - אני שומעת...

עצמת הרגשות וההתרגשות שיש בי מבפנים כמעט אף פעם לא הצליחה לעלות מעל פני השטח. איפוק זו מילה עדינה לחוסר היכולת שהייתה לי להחצין, להראות....

6.7.15 רועדת כולי, כך מבפנים, מגיעים למחלקה הרשומה לי בדף. מעולם לא נותחתי, לא הוזרק בי חומר הרדמה, ענין הבלוטות, נגועות או לא, מנקר בי...

ואז הגיע הפחד לא זה לא היה פחד מוות, גם לא מהמוות עצמו זו הייתה תהום ענקית ללא זיזי סלעים להיאחז בהם, או יותר נכון אוקיינוס סוער ללא...