לבושה

היא מלבישה אותי
  מתפעלת כיצד תווי פני נחשפו במלוא הדרם
  כששערי החליט להיפרד ממני.
  חצאית משי ארוכה, גופית פשתן וז'קט.
  תסתכלי על עצמך במראה
  היא מבקשת.
  תראי כמה את יפה כך, אחרת, מיוחדת
  אישה.
  ואני לפני שמרימה את ראשי
  יודעת שכך הוא לא אוהב אותי.
  מסתכלת במראה, אל הדמות שמציצה אלי משם.
  קורצת, מחייכת שואלת
  איך את אוהבת את עצמך?
  מראה מלאה בסימני שאלה.
  אוהבת את עצמי או את מראי, אני שואלת
  מראה שכולה סימני שאלה.
  מה שם אני רואה
  גוף מתפתל, לא מצליח להבין כיצד האישה שבתוכו
  לא מבינה שיופיה ניבט החוצה מעורבב הוא
  בשפע צבעיה, הלבן והשחור אצלה רוקדים,
  אך לאפור אינם הופכים
  מתובל במרקם התבלינים המיוחד לה.
  מנסה הוא להתאים לצורה שהיא רוצה,
  אך עומד על דעתו שלא צורתו היא שחשובה
  אלא היא שמוקרנת ממנו.
  ואולי היה קל יותר לולא הייתי בגוף אחר.